מוקלט מראש

מטרות הענישה: גמול, הרתעה, שיקום ומניעה

הקלטה של 35 דקות. ארבע מטרות הענישה שבחוק העונשין, ואיך הן מתמזגות בכל גזר דין. גמול כעיקרון המנחה ותיקון 113, הרתעה אישית וכללית והסיכוי להיתפס, שיקום ודוח מרטינסון, הגנה על שלום הציבור, ותיאוריות של מניעה: שלוש הפסילות, החלונות השבורים והנקודות החמות.

בעמוד

• ארבע מטרות הענישה
• גמול
• הרתעה
• שיקום
• כל המטרות מתמזגות
• הגנה על שלום הציבור
• מניעה
• מה בשיעור הבא
• מה עוד לא נלמד
• בדיקה עצמית

ארבע מטרות הענישה

השיעור ממשיך מהנקודה שבה נעצר השיעור הקודם: מטרות הענישה. בחוק העונשין, בסעיף 40, קבועות ארבע מטרות:

לא או-או, אלא מינון

לפי מה שנאמר, זה אחד הדברים הכי חשובים לדעת כבר מההתחלה: אין תיק שיש בו רק גמול, ותיק אחר שיש בו רק שיקום. בכל גזר דין יש מינון: השופט נותן משקל מסוים לגמול, משקל מסוים להרתעה, ומשקל מסוים לשיקום הפוטנציאלי. "גם וגם וגם וגם".

• בתיקים של קטינים יש יותר שיקולי שיקום
• בתיקים של טרוריסטים ומחבלים יש יותר מינון לגמול

למה שני אנשים שעשו אותו דבר מקבלים גזרי דין שונים? כי זה תלוי בתיק ובהרבה פרמטרים: האם העבריין ניסה להשתקם, האם הוא רוצה להשתקם, האם יש לו עבר פלילי, ומה בדיוק המעשים שלו.

גמול

העיקרון המנחה: סעיף 40ב

סעיף 40ב לחוק העונשין (הנוסח צורף לאתר הקורס) קובע שהעיקרון המנחה בענישה הוא יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה, הנסיבות ומידת האשם של הנאשם, לבין סוג העונש ומידתו.

הניסוח קשה, אבל הוא אומר דבר פשוט: העיקרון המרכזי של דיני הענישה בישראל הוא עקרון הגמול, שנקרא גם עקרון ההלימה. גמול הוא לתת לרשע כרשעתו. למה? ככה. מי שפגע צריך לשלם את המחיר, גם אם לא ידוע מה ייצא מזה. הצדק הוא שהמדינה מחזירה לו רעה תחת הרעה שעשה.

• תיקון 113 לחוק העונשין התקבל ב-2012. עבדו עליו עשרים ומשהו שנה, והיו בו המון ויכוחים בין הסנגוריה, הפרקליטות וגורמים נוספים על השיקולים המרכזיים בענישה
• ההחלטה: יש עוד מטרות, אבל המטרה המרכזית היא הגמול
• בפועל: בית המשפט נותן משקל לכל המטרות, אבל שיקול בכורה לגמול
• למה דווקא גמול: השופט לא יודע מה יהיה עם השיקום, ולא יודע מה יהיה עם ההרתעה. אבל הוא יכול לדעת שמי שרצח צריך לקבל עונש מסוים

לפי מה שנאמר, זה הסבר בפשטות, והעניין מסובך הרבה יותר.

חובה מוסרית, והוקעה

• על החברה מוטלת חובה מוסרית להעניש מידה כנגד מידה, ולהוקיע את המעשים
• זו אמירה חברתית: פגעת בילדה קטנה, תקבל עונש לגמולך, כי זה מה שמגיע לך. גם אם לא ייצא מזה כלום
• זו לא נקמה אמיתית. המדינה "נוקמת" בשם הציבור, כביכול, אבל בפועל זה ויסות של יצר הנקמה הציבורי
• הרבה אנשים אומרים שזה מוצדק ומוסרי: לתת עונש לאדם לא מוסרי, זה המוסר

"מגיע לי"

יש מחקרים שמראים שגם העבריין עצמו צריך את העונש. הוא אומר "מגיע לי", ורוצה לשלם על המעשים שלו, כדי להחזיר לעצמו את שיווי המשקל. במובן של פסיכולוגיה מודרנית, גמול הוא לא רק יצר נקמה: העבריין פגע בשיווי משקל, והעונש מחזיר אותו. לפי מה שנאמר, את זה לא צריך להכיר לבחינה.

שלוש ביקורות על הגמול

1. מה מוסרי בנקמה? גמול הוא בעצם לנקום, ולא ברור מה כל כך מוסרי בזה
2. המספרים שרירותיים. גניבה שלוש שנים, שוד תשע. מי אמר? אולי שש, אולי שתים עשרה, אולי עבודות שירות. חוק העונשין קבע "תעריף" לכל עבירה, אבל אולי זו פיקציה שהמצאנו לעצמנו
3. זה לא משנה כלום בעתיד. גמול מעניש על העבר, ולא משפיע על מה שיקרה. לכן אין בו תועלת

ועוד הוזכר: מה עם השיקום? מי שנכנס לכלא לחמש שנים עלול לצאת עבריין גדול יותר, וזה עולה לחברה הרבה כסף.

הרתעה

אישית וכללית

בעיני רבים, ובהם בנת'ם, ההרתעה היא לב המשפט הפלילי: לא להעניש בדיעבד, אלא לגרום לאנשים לא לבצע פשעים. המטרה הכללית היא שהעבירה לא תהיה כדאית.

את מי קל יותר להרתיע

הרתעה היא לא דבר חד-ממדי. היא משתנה בין אנשים:

• ילדים: קל יותר להרתיע אותם. הם מפחדים מסטיגמה, מביוש ומההורים, ולא רוצים "לעשות בושות"
• נשים: לפי המחקרים, קל יותר להרתיע נשים. בגלל מנגנונים פסיכולוגיים מסוימים, וכי יש להן יותר מה להפסיד: אישה היא בדרך כלל אמא או רוצה להיות אמא, ובכלא היא לא תראה את הילדים. לגבר, לפי מה שנאמר, זה משפיע פחות על החיים. נאמר במפורש שזה אולי לא שוויוני ולא בסדר, אבל אלה העובדות לפי המחקרים. זו אחת הסיבות שנשים מבצעות הרבה פחות פשעים מגברים

מה מרתיע באמת: הסיכוי להיתפס

מחקרים בכל העולם מראים שמה שמרתיע עבריינים הוא הסיכוי להיתפס, הרבה יותר מאורך העונש. העבריין הממוצע לא שואל את עצמו אם יקבל ארבע שנים או חמש. הוא שואל מה הסיכוי שהמשטרה תתפוס אותו. אם הסיכוי טוב, הוא יוותר.

כלומר, מה שחשוב הוא לא גובה העונש אלא הוודאות (התנאי השלישי של בקריה, שיעור 102): שהעבריין יידע שבכל כביש החוף יש מצלמות, שבעיר יש הרבה שוטרים, ושאם ידקור מישהו יתפסו אותו.

הדוגמה: בדובאי ובאבו דאבי אחוז הפשע נמוך מאוד. יש מצלמות בכל מקום, ולפי מה שנאמר המשטרה יכולה להיכנס למיילים בלי צו. מי שמבצע פשע ייתפס כנראה, וזה מקטין מאוד את הפשיעה.

הביקורת: רצידיביזם

רצידיביזם הוא חזרה לפשע. אם ההרתעה כל כך טובה, איך זה שברוב העולם המערבי, וגם בישראל, שיעור החזרה לפשע כל כך גבוה?

• לפי מה שנאמר, בין 50 ל-70 אחוז מהעבריינים חוזרים לפשע בתוך חמש שנים. תלוי בעבירה ובשנה
• בעבירות רכוש כ-70 אחוז. מאסר שישי, שביעי, תשיעי, עשרים

הביקורת: לא כל עבריין רציונלי

ההרתעה מניחה שאנשים מחשבים: ייתפסו או לא, שווה או לא שווה. אבל חלק גדול מהעבריינים לא רציונליים:

• אלימים, או עם דחפים מיניים. הם לא יושבים וחושבים אם יקבלו שלוש שנים או ארבע
• נרקומן שצריך סמים ידקור מישהו או יגנוב תיק כדי להשיג את המנה
• אדם אלים שמישהו זרק משהו לכיוונו, וחבט בו בראש. כי זו ההתנהגות שלו

תשובת הנגד: נכון, ההרתעה לא עובדת על כולם. אבל היא עובדת על חלק, ובעולם לא מושלם גם זה הישג.

איפה זה תופס אתכם. הנתון על החזרה לפשע משמש בשיעור פעמיים: כביקורת על ההרתעה, ובהמשך כביקורת על השיקום. הוא שואל בשני המקרים אותה שאלה: אם זה עובד, למה כל כך הרבה חוזרים?

שיקום

שיקום הוא לנסות להבין את האדם: מה מניע אותו ומה גרם לו לבצע את הפשע. התמכרות לאלימות, למין או להימורים, בעיות אלימות, חוסר בכסף. ואז לא לתת "כדור אקמול", אלא לפתור את הבעיה בצורה הוליסטית.

• אחד היסודות של הגישה השיקומית הוא ועדת גלדסטון באנגליה, שהתחילה לומר: אנחנו רוצים לא רק להעניש, אלא גם לתקן ולשקם
• שיקום הוא גישה תועלתנית. כל ההצדקות מתחלקות לגמולניות ולתועלתניות (שיעור 102). בשיקום לא מענישים סתם: רוצים לחנך, שהעבריין ייצא מעולם הפשע, יחזור לחברה, יעבוד ויהיה אדם מועיל
• לפי הגישה השיקומית, הכלא רע: הוא הופך אנשים לעבריינים גדולים יותר, ושום דבר טוב לא יוצא ממנו
• זו גישה פופולרית מאוד. היא תחזור בהמשך, בענישת קטינים ובענישת עובדי ציבור
• באתר הקורס יהיו סרטונים על שיקום עברייני מין ועל שיקום מכורים לאלכוהול

שלוש ביקורות על השיקום

1. זה לא עובד. החזרה לפשע בישראל גבוהה מאוד, בין 50 ל-70 אחוז. השקיעו המון כסף בתוכניות גמילה מסמים, מאלכוהול ומאלימות, והעבריינים חזרו לפשע. מחקר גדול שנקרא דוח מרטינסון סקר הרבה מחקרים, והגיע למסקנה ששום דבר לא באמת עובד: תוכניות השיקום בכלא הן "עבודה בעיניים"
2. שיקום לכולם יגדיל את הפשע. אם עבריין יודע שגם אחרי שוד בנק, פגיעה בקטינה או דקירה, בסוף המשפט ישקמו אותו, זה מתמרץ אותו לבצע. רוצים שהעבריין יידע שאם יבצע פשע, יהיה לו רע מאוד והוא יסבול
3. לכן הגיוני יותר שהשיקום יהיה חלק מהעונש, ולא במקומו. שולחים לכלא, נותנים גמול, מרתיעים, ובמסגרת זו מציעים שיקום בכלא

איך זה עובד בפועל: מי שמשתקם בכלא, יוצא לעבודה, נגמל מסמים, מבקש סליחה ומשלם פיצויים, השיקום שלו נשקל בוועדות השחרורים, במסגרת קיצור שליש. אחרי השחרור עוקבים אחריו. קיצור שליש יידון באחד הנושאים בהמשך הקורס.

כל המטרות מתמזגות

לפי מה שנאמר, זה הדבר שצריך לזכור מהשיעור, והוא חזר עליו כמה פעמים: במציאות כל המטרות מתמזגות יחד.

• יותר משקל לשיקום: בקטינים, במיוחד כשיש תסקיר טוב
• רכיב גמול דומיננטי יותר: מחבל, רצח, מקרים מזעזעים מאוד
• אירוע קשה נוטה לכיוון הגמול. אירוע קטן יותר נותן יותר משקל לשיקום

הכל תלוי בתיק, באדם, בעבירה ובנסיבות. יש הרבה פרמטרים, שיילמדו בהמשך בסעיפים של חוק העונשין:

• האם הרצח היה בסכין, בגרזן או באקדח
• האם היה תכנון מוקדם
• האם הייתה אכזריות מיוחדת
• האם היה מניע
• האם הנזק היה גדול או קטן

אין תיק שדומה באמת לתיק אחר. תמיד יש שוני באדם, בעבירות, בתפקיד ובעוד פרמטרים.

איפה זה תופס אתכם. שתי אמירות שנשמעות סותרות נכונות יחד: הגמול הוא העיקרון המנחה (סעיף 40ב), ובכל זאת כל המטרות נשקלות בכל תיק. הגמול מקבל בכורה, לא בלעדיות.

הגנה על שלום הציבור

המטרה הרביעית, והביטוי שלה הוא בדרך כלל מאסר. יש אדם מסוכן, שאנס או רצח, ורוצים להגן על הציבור:

• בכלא הוא אולי עדיין מסוכן, אבל לא לתושבי העיר
• מרחיקים אותו ממקומו, ומונעים ממנו את האפשרות לבצע עוד עבירות

זה מתכתב עם סוגי העונשים שנלמדו בשיעורים הקודמים: עונשי הרחקה, שהביטוי שלהם היום הוא הכלא (שיעור 101).

מניעה

לפי מה שנאמר, המחקרים הקלאסיים על מניעה יכולים לעזור בבחינות, וגם בראיונות בפרקליטות או בסנגוריה, שבהם שואלים לפעמים על המושגים.

מניעה ראשונית

מניעה לא חייבת לבוא אחרי העבירה, כשמכניסים לכלא. מניעה ראשונית מונעת את האפשרות לבצע את הפשע עוד לפני שהוא קרה. שתי דוגמאות מהכדורגל באנגליה:

1. החוליגנים. היו המון מכות ובלאגנים עם אוהדי היריבות, וקבוצות גדולות, כמו ליברפול ואסטון וילה, קיבלו המון קנסות על האוהדים שלהן. גילו שאחת הסיבות המרכזיות היא שעמום ועודף זמן פנוי של בני נוער, ושהבלאגנים קורים תמיד לפני המשחק או אחריו.

• הפתרון: אוטובוס חינם לאוהדים הצעירים, שלקח אותם בדיוק למשחק והחזיר אותם מיד בסופו. לא נשאר זמן לבלאגן, לא לפני ולא אחרי
• זה עלה לקבוצות כסף, אבל הרבה פחות מהקנסות

2. הגרפיטי. במגרשים היה המון גרפיטי. הפתרון: לבנות את קירות האצטדיון מחוספסים, כי על קיר מחוספס קשה מאוד לרסס.

• זה מקטין את הגרפיטי, וגם פשיעה נוספת: גרפיטי מאותת לאדם המצוי שזה מקום בלי שוטרים ובלי אכיפה

הביקורת: ניבוי מסוכנות

כשמכניסים אדם לכלא כדי למנוע ממנו עבירות, מניחים שהוא יחזור לעבור עבירות. אבל איך יודעים? אולי הוא למד את הלקח. ואם הוא מסוכן, לכמה זמן: שנה? שנתיים?

יש הרבה מחקרים על ניבוי מסוכנות (prediction of dangerousness), וחלק גדול מהם אומר: קשה מאוד לנבא מסוכנות של אנשים, גם כשיש להם היסטוריה קודמת. לכן יש ביקורת קשה גם על המטרה הזו.

ארצות הברית: חוק שלוש הפסילות

בארצות הברית המניעה מרכזית מאוד. בהרבה מדינות שם יש חוק שלוש הפסילות (three strikes): בפעם השלישית שאדם מבצע עבירה, הוא נכנס אוטומטית לתקופה ארוכה.

דוגמה: סוחר סמים. בפעם הראשונה קיבל שנה, בפעם השנייה שנתיים. בפעם השלישית הוא יכול לקבל 15 שנה בכלא על החזקת כמה גרם קנאביס. ההיגיון הוא מניעה: מי שנתפס שלוש פעמים הוא עבריין מועד, "שור מועד", מסוכן, ולכן מרחיקים אותו מהחברה.

המחיר: ארצות הברית היא מהמדינות עם הכי הרבה אסירים ביחס לאוכלוסייה. מיליוני אסירים, במדינה של כ-350 מיליון. מדינה דמוקרטית עם אחוז אסירים מהגבוהים בעולם.

החלונות השבורים

מושג ידוע, שכדאי להכיר. תיאוריית החלונות השבורים: מקום מוזנח עם חלון שבור שלא מתקנים מעביר מסר של חוסר אכפתיות. לרכב עם החלון השבור יגיעו צורכי סמים, ואחר כך זנות ועוד.

• עבירות קטנות מובילות לעבירות גדולות, ולכן מטפלים בהכל: הומלסים, סמים בכמויות קטנות, הכל
• חוק וסדר (law and order): גם עבריין קטן ייעצר, כי אחרת הוא יהיה עבריין גדול, וכי זה משדר שלא אכפת
• רודי ג'וליאני, כראש עיריית ניו יורק, אימץ את התיאוריה. בשנות ה-90 היו שוטרים בכל פינה, גם בסנטרל פארק, ואי אפשר היה לעבור עבירה במרחב הציבורי בלי שיקרה משהו
• התוצאה: מצד אחד הפשע בניו יורק ירד בצורה דרמטית. מצד שני, הרבה מאוד אנשים נכנסו לכלא

הנקודות החמות

תיאוריית הנקודות החמות (hot spots): במקום לפזר את השוטרים באופן שווה, מסתכלים איפה קורות רוב העבירות, למשל בכיכר העיר או בשכונה מסוימת, ושם שמים את מרכז הכובד של האכיפה: הרבה מצלמות והרבה שוטרים. היום הטכנולוגיה מאפשרת לזהות, פלוס מינוס, את המקומות המועדים לפורענות, ולהציב בהם כוח מראש.

איפה זה תופס אתכם. שלוש הפסילות והנקודות החמות הן שתיהן "מניעה", אבל שונות לגמרי: שלוש הפסילות מרחיקה את העבריין אחרי שכבר נתפס, והנקודות החמות מכוונות את האכיפה למקום, לפני העבירה.

מה בשיעור הבא

דרכי ענישה: קנס, מאסר, מאסר מותנה, עבודות שירות ופיצויים, לעומק. לפני השיעור צריך לקרוא את סעיף 40 לחוק העונשין כולו, על כל תתי-הסעיפים שלו. בהמשך יינתנו גם דוגמאות לשאלות מבחינות הלשכה בנושא.

מה עוד לא נלמד

• הנסיבות שהשופט שוקל (כלי הנשק, תכנון מוקדם, אכזריות, מניע, נזק): בהמשך, בסעיפים של חוק העונשין
• קיצור שליש וועדות השחרורים: באחד הנושאים בהמשך הקורס
• ענישת קטינים וענישת עובדי ציבור, שבהן השיקום יחזור: בהמשך
• שקף אחד דולג בשיעור, ונאמר שהוא לא חשוב

בדיקה עצמית

סיימת את מוקלט מראש. זה נשמר אצלך.