מוקלט מראש
עוד סוגי עונשים, בקריה, וגמול מול תועלת
הקלטה של 41 דקות, מתוכן כ-12 דקות בלי קול. עונשי קלון, שלילת זכויות ורישיונות, תקרות הקנס ומאסר על תנאי. מגמת ההתמתנות, המדינה כבעלת הסמכות היחידה להעניש ומה זה עשה לנפגעי העבירה. בקריה ושלושת התנאים לעונש טוב, והצדקות לענישה: גמול מול תועלת.
בעמוד
מפת השיעור 21 חלקים
| זמן בהקלטה | מה קורה שם |
|---|---|
| 0:00 | פתיחה: עוד סוגי עונשים |
| 0:31 | עונשי קלון בעבר |
| 1:03 | הסד, ומ-1688: איסור על עונש אכזרי ויוצא דופן |
| 1:48 | האם לכל עבירה יש קלון |
| 2:53 | שלילת זכויות |
| 4:33 | עונשי ממון, ותקרות הקנס |
| 6:47 | שלילת רישיונות |
| 7:19 | מאסר על תנאי |
| 8:59 | מגמת ההתמתנות בענישה |
| 10:00 | מי מעניש: רק המדינה |
| 11:34 | נפגעי העבירה זזו הצידה |
| 14:48 | המאות ה-17 וה-18: שיא האכזריות |
| 15:53 | בקריה: עונש מוות על הכל לא מרתיע |
| 17:28 | בקריה: הומניות, וקודקס לפי הנזק |
| 19:10 | אכיפה במקום החמרה |
| 20:47 | שלושת התנאים לעונש טוב |
| 22:40 | 12 דקות בלי קול |
| 34:34 | ודאות העונש, והביקורת: בחירה חופשית |
| 35:50 | הצדקות לענישה: גמול מול תועלת |
| 39:34 | הבעיה: לא כל עבריין רציונלי |
| 40:40 | מה בשיעור הבא |
פתיחה
השיעור ממשיך את שמונה הקבוצות של עונשים מהשיעור הקודם. לפי מה שנאמר, את הסוגים כאן לא צריך להכיר מילה במילה. המטרה היא להבין כל אחד כקטגוריה כללית. חלק מהם יילמדו בהרחבה בהמשך הקורס.
עונשי קלון
קלון הוא ביזוי, גינוי והשפלה של העבריין.
בעבר:
- צריבה באות על המצח בברזל מלובן: M לרוצח (murder), T לגנב (thief). הסימן נשאר לכל החיים, ואי אפשר לתקן אותו
- הסד: כולאים את העבריין לעיני כולם, וזורקים עליו עגבניות
- זה לא היה ייחודי לימי הביניים ולנצרות. עונשי קלון היו גם ביהדות, באסלאם ובמקומות נוספים. עונש קלאסי ומפורסם
מ-1688 מתחילים לשנות: נקבע שאסור להטיל עונש אכזרי ויוצא דופן (cruel and unusual). מה זה בדיוק, היא שאלה מעניינת, אבל הכוונה הייתה להפסיק עונשים שפוגעים יתר על המידה.
האם לכל עבירה יש קלון
- כמעט לכל הרשעה יש קלון: גניבה, רצח, אונס
- יש עבירות שאין בהן קלון, למשל עבירות תעבורה קלות
- למה זה כל כך דרמטי: פוליטיקה. לפי חוק יסוד: הממשלה וחוקים נוספים, מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון לא יכול להיות שר או ראש ממשלה
- הדוגמה שהוזכרה: במשפט נתניהו, השאלה של הודאה באשמה בלי קלון היא הוויכוח הגדול בין ההגנה לתביעה
שלילת זכויות
- היום: לפי החוק, הרשעה בעבירות מסוימות מאפשרת לשלול זכויות. חבר כנסת שהורשע בעבירה פלילית עלול לאבד את הזכות להיות שר או חבר כנסת. הוזכרו כדוגמה אריה דרעי ופייגלין
- בעבר: שללו את הזכות להתחתן או להתגרש, הוציאו את הילדים מבית הספר, ושללו פריבילגיות שונות. יהודי בחוץ לארץ במאה ה-18 נענש בכך שהקהילה הרחיקה אותו: הוא לא יכול היה להיות חלק מבית הספר או מבית הקברות שלה, וזה כאב מאוד
- זכות ההצבעה: יש מדינות, כמו ארצות הברית, שבהן לאסיר אין זכות הצבעה. ברגע שאתה אסיר, הזכות נשללת. בישראל הזכויות בנושא ההצבעה רחבות בהרבה
עונשי ממון
עונש עתיק מאוד. הדוגמה שניתנה: קודקס באנגליה עם תעריף. פגעת במישהו באגודל, אתה חייב סכום מסוים. ברגל, סכום אחר.
"עין תחת עין, שן תחת שן": הפרשנות הקלאסית היא ממון. לא לוקחים מהפוגע את האיבר, אלא הוא משלם את "עלות" האיבר.
עונשי ממון מופיעים בחוק העונשין בעבירות רבות. קנס ופיצויים יילמדו בהרחבה בשיעור השביעי או השמיני.
תקרות הקנס
קנס הוא תשלום למדינה על ביצוע עבירה. התקרה שלו נקבעת לפי עונש המאסר שקבוע לעבירה. שתי הדוגמאות שנקראו בשיעור:
| עונש המאסר שקבוע לעבירה | הקנס המרבי |
|---|---|
| עד שישה חודשים | 14,000 שקל |
| יותר משלוש שנים (עבירות פשע, כמו גניבה, שוד ורצח) | 226,000 שקל, לכל עבירה |
המדרגות שבין שתי אלה לא נקראו בהקלטה.
- לכל עבירה: מי שהורשע בעשר עבירות כאלה, מותר לגזור עליו עשר כפול 226,000 שקל, כלומר עד 2,260,000 שקל
- מכאן חלק מהטעם להסדרי טיעון: סנגורים רוצים להקטין את החשיפה של הלקוח, למשל הרשעה בעבירה אחת במקום בעשר. זה יידון בשיעור על הסדרי טיעון
שלילת רישיונות
עונש שלרוב נלווה לעונש אחר. מי שהורשע בעבירה שקשורה למקצוע שלו, לא רוצים שימשיך בו:
- רופא נשים שהורשע בעבירה (סוג העבירה לא נשמע בבירור בהקלטה)
- מי שעובד בעבודה שיש בה אמון, והפר את האמון
מאסר על תנאי
מאסר על תנאי, או מאסר מותנה, "תלוי על צווארו" של הנאשם. אומרים לו: עכשיו לא מענישים אותך, אבל גוזרים עליך מאסר מותנה. אם תפר את התנאים וייתפס שוב, תקבל אוטומטית את המאסר (או את הקנס) שנגזר על תנאי.
דוגמה: שנתיים מאסר על תנאי, למשך שנתיים. יש לו שנתיים "להיות ילד טוב". אם הוא נתפס בתוך השנתיים האלה, הוא מקבל אוטומטית את השנתיים. ויתרו לו פעם אחת, ופעם שנייה לא מוותרים.
- זה עונש פופולרי מאוד בישראל, ומופיע בסעיפים רבים בחוק העונשין
- בהמשך הקורס יידונו, בין השאר: מה קורה עם נרקומנים שחוזרים שוב ושוב, והאם אפשר להפעיל רק חלק מהמאסר המותנה
איפה זה תופס אתכם. המאסר המותנה לא מחליף את העונש על העבירה החדשה. הוא מתווסף אליו, ולכן בסך הכל זה יכול להיות יותר משנתיים.
מגמת ההתמתנות
למרות מה שרואים בסרטים ובסדרות, העולם נמצא במגמה של התמתנות בענישה, והעונשים נעשים קלים בהרבה.
- בעבר כמעט על כל דבר: עונש מוות, עונשים פיזיים או עונשים כואבים
- מהמאות ה-18 וה-19 המאסרים נעשים הומניים יותר, ויש גם שיקום. לא חייבים להמית או לתלות, אפשר לשים בכלא. ולא חייבים ישר לשים בכלא, אפשר לשלם פיצויים
- הסיבות: מגמות של ליברליות ומודרנה, שופטים שמחוברים יותר לעם, ועוד. הנושא יורחב בהמשך
מי מעניש
הסמכות להעניש היא אך ורק של המדינה.
- בעבר הרחוק הייתה ענישה פרטית. נקמת דם, ברגל אחת: פגעת במשפחה שלי, אני פוגע במשפחה שלך. לא מחכים למדינה. האחריות להעניש היא שלי: של המשפחה, החמולה או השבט. זה עדיין קיים בהרבה מקומות בעולם, אבל זה העולם העתיק
- בעולם המודרני רק למדינה יש סמכות לתת עונשים. שירות בתי הסוהר, בתי המשפט, המשטרה והפרקליטות הם כולם המדינה
- אין דבר כזה לעשות דין עצמי
מה זה עשה לנפגעי העבירה
| תקופה | מעמד נפגע העבירה |
|---|---|
| בעבר | לב העניין. התהליך התחיל בגללו: פגעו במישהו מהמשפחה, ולכן מפעילים סנקציות ואלימות בחזרה |
| מהמאות ה-18 וה-19 ועד בערך שנות ה-2000 | המדינה מנהלת את ההליך הפלילי: משטרה, פרקליטות, בתי משפט, שירות בתי הסוהר, הרשות לשיקום האסיר. נפגע העבירה זז הצידה, נשאר בלי מעמד פורמלי, ונעשה שחקן משני |
| בעשרים השנים האחרונות | חזרו להבין שהוא השחקן המרכזי, והתחילו לתקן: חוק זכויות נפגעי עבירה ותקנות. זכויות בהסדרי טיעון, בוועדות שחרורים, בכתבי אישום, וזכות לקבל מסמכים |
שני הצדדים של ההשתלטות של המדינה: מצד אחד, מעולה. אין נקמות דם, יש סדר ולא אנרכיה. מצד שני, נפגעי העבירה נפגעו. היום נפגע עבירה, בגדול, מגיש תלונה במשטרה ומעיד בבית המשפט. לחקור זה התפקיד של המשטרה, ולברר את האמת זה התפקיד של בית המשפט.
זכויות נפגעי העבירה יידונו באחד השיעורים האחרונים של הקורס.
בקריה: מאכזריות לתועלת
שיא האכזריות
במאות ה-17 וה-18 הענישה מגיעה לשיא האכזריות. על כל דבר עונש מוות: גנבת, אנסת, רצחת, פרצת לבית.
והציבור דורש עוד: יוצאים ספרים בנוסח "תלייה זה לא מספיק". לתלות אדם זה לא מרתיע מספיק, ולכן צריך להכאיב לו לפני שתולים אותו.
מה אמר בקריה
הוגי דעות, ובראשם צ'זרה בקריה, בתחילת הדרך של הקרימינולוגיה, אומרים: זה לא הגיוני. אנחנו חברה אכזרית, בלי רחמים, ולא יוצא מזה כלום.
- עונש מוות על הכל לא מרתיע. אם על כל דבר מקבלים עונש מוות, היינו מצפים לפחות עבריינים. אבל אין פחות. כלומר, השיטה לא עובדת
- הציבור מתרגל לעונש הכי קשה. אי אפשר לפתוח מיד בנשק גרעיני. קודם נשק קטן, אחר כך בינוני, ואחר כך גדול. רק בדברים מסוימים, כמו רצח, אולי עונש מוות. בהמשך אותו קטע נאמר שלפי בקריה צריך לבטל את עונש המוות
- הומניות: להפסיק עינויים בבתי הכלא, להפסיק מעצרים סתם, ולתת לאסירים תנאים מינימליים. בבתי הכלא של אז אכלו חולדות
- קודקס לפי הנזק: כשגוזרים עונש, מתחשבים בנזק שנגרם. גנב סכום גבוה, עונש אחד. גנב סכום קטן, עונש אחר. אונס, עונש אחד. עבירת מין אחרת, עונש אחר. מה שנשמע היום מובן מאליו, ספר חוקים שבו לכל עבירה העונש שלה, לא היה מובן עד אז. בעקבותיו עשו את זה בכל ספרי החוקים בעולם
בקריה מכונה "אבי תורת הפנולוגיה". הספר שלו תורגם לעברית, והומלץ לקרוא אותו.
אכיפה במקום החמרה
בקריה התחיל גם את המחקר המדעי בתחום. הרעיון: לא להתעסק בענישה, אלא באכיפה. לא רוצים להעניש את העבריין, רוצים שהוא לא יבצע את הפשע.
- מה לא ישנה הרבה: להגדיל בספר העונשין את העונש פי שתיים או פי ארבע. לפי מה שנאמר, זה דבר שהרבה פוליטיקאים לא מבינים
- מה כן ישנה: יותר מצלמות במקומות מסוכנים, יותר שוטרים, אמצעים אלקטרוניים שמנטרים. שהעבריין יידע שיש סיכוי שיתפסו אותו
- חינוך: להשקיע בחינוך, ואז ממילא יהיו פחות עבריינים. "תפסיקו להתעסק בסוף, בואו נתעסק בהתחלה"
ההבדל בין 10 שנים ל-12 שנים הוא עלות שולית. הוא משפיע מעט מאוד, אם בכלל. לפי מה שנאמר, כבר 200 שנה כל מי שעוסק בתחום מבין את זה כך.
שלושת התנאים לעונש טוב
| תנאי | מה הוא אומר |
|---|---|
| 1. פומבי ומיידי | עונש שניתן עשר או חמש עשרה שנים אחרי העבירה פוגע בהרתעה. הוא לא חייב להיות מיד, אבל ככל שעובר יותר זמן מהעבירה, העונש נחלש |
| 2. יחס הולם ומידתי | בין חומרת העבירה לחומרת העונש. בדוגמה שניתנה: גניבה שלוש שנים, שוד תשע. שוד מסוכן ומפחיד יותר, ולכן לא הכל אותו דבר |
| 3. ודאות | הדבר הבסיסי ביותר. עונש טוב קשור יותר לוודאות שהעבריין ייתפס וישלם, מאשר לחומרה |
המחקרים: שואלים את העבריין הממוצע (לא בכל תחום) מה מפחיד אותו יותר: 6 שנים בכלא, 12 שנים, או להיתפס. התשובה: להיתפס. אם הסיכוי להיתפס גבוה, זה מה שמפחיד אותו. ההבדל בין 6 ל-9 שנים כבר לא מעניין אותו.
איפה זה תופס אתכם. ודאות היא לא חומרה. עונש כבד שכמעט אף פעם לא מוטל מרתיע פחות מעונש מתון שהעבריין יודע שיגיע.
הביקורת: בחירה חופשית
השיטה של בקריה מקובלת, אבל יש עליה ביקורת: הכל מבוסס על בחירה חופשית, ולא לכולם יש בחירה חופשית. יש אנשים שהוסללו לפשיעה, ואין להם אפשרות אחרת: הוא גונב כי אין לו אוכל, כי אין לו בגדים. אצלם הבחירה החופשית מוגבלת יותר.
ובכל זאת, הרעיונות שלו התקבלו בכל העולם המערבי. השיטה הישראלית מבוססת עליהם מאוד, ורוב מדינות העולם הפסיקו עם עונש המוות.
הקטע שלא נקלט
בין 22:40 ל-34:34, כ-12 דקות, אין קול בהקלטה. ייתכן שזו הפסקה. אחרי הקטע ההרצאה חוזרת בדיוק לתנאי השלישי, ודאות העונש, ולכן נראה שלא נלמד בו נושא חדש. אבל אם נאמר משהו, הוא לא מופיע כאן.
הצדקות לענישה
הצדקה מול מטרה
| השאלה | |
|---|---|
| הצדקות לענישה | למה בכלל מענישים, ובאיזו סמכות. למה מותר למדינה לעשות דברים רעים לאנשים ולגרום להם סבל |
| מטרות הענישה | מה משיגים מהעונש: הרתעה, גמול, תיקון, שיקום |
- במדינות מסוימות השאלה "למה" לא עולה. באיראן, למשל, מענישים כי זה מה שאמר המנהיג הדתי
- במדינות דמוקרטיות זו שאלה, כי נותנים למדינה להפעיל אלימות על אנשים
יש שתי גישות מרכזיות: גישת הגמול והגישה התועלתנית. הן הוצגו כאן בתמצית, ויחזרו לאורך הקורס.
גישת הגמול
דיבר עליה קאנט, ואחרים.
- למה מענישים? כי הוא פשע. גומלים לאדם כרשעתו, ומחזירים לו על הרעה שעשה: עין תחת עין, שן תחת שן
- מה יוצא מזה? כלום. וזה לא משנה. זה מה שצריך לעשות לאנשים רעים
- להעניש אדם רע זה המוסר. מוסרי להכאיב למי שעושה דברים רעים. אדם אנס קטינה, מוסרי שיהיה לו כואב, גם אם לא יוצא מזה כלום. כך עושים צדק
הגישה התועלתנית
דיברו עליה מיל ובנת'ם, ואחרים.
- מה יוצא לי מזה? לא מענישים סתם. מענישים אך ורק כדי להשיג תועלת. אם יש תועלת, מענישים. אם אין, לא מענישים
- לא עושים רע בכוונה. שואלים מה התועלת לחברה. אולי צריך לשקם, אולי עונש קטן, אולי מאסר על תנאי, אולי מסגרת טיפולית
- מאסר יקר מאוד. לפי מה שנאמר, החזקת אדם בכלא עולה כעשרים אלף שקל בחודש. לכן לא שמים אנשים בכלא סתם, אלא רק אם מרוויחים מזה משהו, למשל שהוא לא יחזור לבצע עבירות
| גמול | תועלת | |
|---|---|---|
| מי | קאנט | מיל, בנת'ם |
| למה מענישים | כי הוא פשע | כי החברה מרוויחה מזה |
| כשלא יוצא מהעונש כלום | מענישים בכל זאת | לא מענישים |
הבעיה: לא כל עבריין רציונלי
הגישה התועלתנית, וכל מה שנאמר על אכיפה וודאות, לא מתיישבים במדויק על כל העבריינים:
- עבריינים אידיאולוגיים
- עבריינים שפועלים מתוך עצבים: עצבנו אותו, והוא מכה מישהו בראש. לא מעניין אותו אם יקבל יומיים או שלושים שנה. הוא לא עושה שום חשבון של אכיפה וודאות
התיאוריות מסבירות הרבה, אבל לא תמיד מתיישבות עם המציאות.
איפה זה תופס אתכם. גמול מופיע גם כגישה שמצדיקה ענישה, וגם ברשימת המטרות של הענישה. בשאלה "למה מותר להעניש" מדובר בהצדקה. בשאלה "מה משיגים" מדובר במטרה.
מה בשיעור הבא
מטרות הענישה, ושם הכל מתחבר: ההצדקות, וכל מה שנלמד בשני השיעורים הראשונים. למה מענישים אדם אחד ולא אחר, למה לא מענישים קטינים (הוזכר גיל 12) או חולי נפש, ומה רוצים להשיג מהעונש: לשקם, להפחיד, לגמול או להרתיע.
מה עוד לא נלמד
- קנס ופיצויים בפירוט: בשיעור השביעי או השמיני
- מאסר על תנאי בפירוט, כולל הפעלה חלקית: בהמשך
- הסדרי טיעון: בשיעור שמוקדש להם
- זכויות נפגעי העבירה: באחד השיעורים האחרונים
- הקטע של 22:40 עד 34:34 לא נקלט (ראו למעלה)
בדיקה עצמית
לפי בקריה, למה עונש מוות על כל עבירה לא מרתיע, ומה יעבוד טוב יותר?הצגת התשובה
אם הכל מוביל לעונש הכי קשה, הציבור מתרגל אליו, והעבריינות לא ירדה. מה שמרתיע הוא ודאות העונש: הסיכוי להיתפס. לכן יותר אכיפה (שוטרים, מצלמות) וחינוך, ולא החמרה.
נאשם עומד לדין על עשר עבירות שעונשן יותר משלוש שנות מאסר. מה הקנס המרבי, ולמה זה קשור להסדרי טיעון?הצגת התשובה
עד 226,000 שקל לכל עבירה, כלומר עד 2,260,000 שקל. בהסדר טיעון הסנגור יכול לצמצם את מספר העבירות, ובכך להקטין את החשיפה של הלקוח.
מה ההבדל בין הצדקות לענישה לבין מטרות הענישה?הצגת התשובה
הצדקה עונה על השאלה למה מותר בכלל להעניש ולגרום סבל. מטרה עונה על השאלה מה משיגים מהעונש: הרתעה, שיקום ועוד.
אדם תקף מישהו בהתקף זעם, בלי לחשוב על העונש. על איזו הנחה של בקריה והגישה התועלתנית זה מקשה?הצגת התשובה
על ההנחה שהעבריין רציונלי ובוחר בחופשיות, ושוקל את הסיכוי להיתפס ואת העונש. עבריין שפועל מתוך עצבים לא עושה את החשבון הזה.
מה הרוויחה החברה מכך שהמדינה השתלטה על ההליך הפלילי, ומה היה המחיר?הצגת התשובה
נגמרו נקמות הדם, ויש סדר במקום אנרכיה. המחיר: נפגעי העבירה, שהיו לב ההליך, זזו הצידה ונשארו בלי מעמד פורמלי, עד התיקונים של עשרים השנים האחרונות.
סיימת את מוקלט מראש. זה נשמר אצלך.