מוקלט מראש

הבניית שיקול הדעת: שני השלבים, הנמקה וריבוי עבירות

הקלטה של 23 דקות. חזרה על תורת שני השלבים, נטל ההוכחה של נסיבות מחמירות ומקילות, הנסיבות שקשורות לעבריין, חובת ההנמקה, ריבוי עבירות ופסק הדין בעניין סעד, וקריאה רצופה בסעיפי החוק.

בעמוד

• פתיחה
• תורת שני השלבים
• נטל ההוכחה
• הנסיבות שקשורות לעבריין
• חובת ההנמקה
• ריבוי עבירות
• קריאה בחוק
• ענישת קטינים
• מה חסר ומה לא נלמד
• בדיקה עצמית

פתיחה

השיעור ממשיך את הנושא של השיעור הקודם, הבניית שיקול הדעת בענישה. הפעם חוזרים עליו מזווית אחרת: דרך סעיפי החוק עצמם, ולא רק דרך המצגת.

לפי מה שנאמר, זה נושא חשוב מאוד: יש עליו שאלות בבחינת הלשכה, ולפעמים גם בראיונות להתמחות. הוא בלב העבודה בפרקליטות, במשטרה, בסנגוריה ובגופים נוספים.

תורת שני השלבים

גזירת העונש נעשית בשני שלבים:

השלב הראשון. מסתכלים על העבירה: סוג העבירה, ואיך היא בוצעה. המתחם יכול להיות, למשל, בין שישה לתשעה חודשים, בין עשר לארבע עשרה שנים, או בין עבודות שירות לחמש שנים. הכל תלוי בתיק. השופט מסתכל על תיקים קודמים שדומים למקרה של הנאשם, למשל תיקי פריצה או שוד, ושואל מה היה הטווח בהם.

השלב השני. המספר המדויק בתוך המתחם, שנתיים, שלוש או ארבע, קשור בסוף לעבריין: האם יש לו רישום פלילי, מה מצבו, וכל השיקולים יחד.

איפה זה תופס אתכם. השאלה היא תמיד על מה הנסיבה מדברת. אכזריות, תכנון או הנזק שנגרם הם נסיבות של העבירה, ולכן הן קובעות את המתחם. עבר פלילי, גיל או לקיחת אחריות הם נסיבות של העבריין, ולכן הם קובעים את המקום בתוך המתחם.

נטל ההוכחה

את הנסיבות האלה לא מתחילים להוכיח רק בסוף. הן מוכחות במהלך המשפט: האם הייתה אכזריות, האם היה משהו מיוחד במעשה.

הנסיבות שקשורות לעבריין

אלה השיקולים של השלב השני, לפי סעיף 40יא. אלה שנמנו בשיעור:

• הגיל של הנאשם
• הפגיעה של העונש בו ובמשפחה שלו
• לקיחת אחריות על המעשים
• חזרה למוטב ומאמצים לתקן את התוצאות, למשל פיצוי הקורבן
• שיתוף פעולה עם החוקרים: עזר בחקירה, עשה שחזור
• התנהגות חיובית: מי שתרם, שירת במילואים, התנדב, זה לא כמו עבריין
• נסיבות חיים קשות: למשל אדם בלי בית
• התנהגות רשויות אכיפת החוק: התנהגות פוגענית כלפיו, פעולות חקירה אסורות
• חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה
• העבר הפלילי: רחב או קטן

למה סנגורים אומרים לנאשם "תכתוב מכתב סליחה ותשלם פיצויים". קודם כל כי זה הדבר הנכון. אבל גם כי פסקאות 4 ו-5 של סעיף 40יא אומרות במפורש שנאשם שלוקח אחריות, חוזר למוטב ועושה מאמצים לתקן את התוצאות ולפצות, זוכה להקלה בעונש.

דוגמה להתנהגות חיובית. קצין בכיר מאוד בצבא איבד את המחשב הנייד שלו, והוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט גזר עליו עונש קטן מאוד: מדובר באדם ששירת 30 שנה בצבא ונפצע פעמיים. למי שתרם כך מגיעה יותר התחשבות בעונש.

חלוף הזמן. אם עבר זמן רב מביצוע העבירה, זה פועל לטובת הנאשם: "התיק נמשך עשר שנים, היום אני אדם אחר". זו התשובה לשאלה למה נאשמים מושכים תיקים: זה כמעט תמיד פועל לטובתם.

שיקולים שלא כתובים בחוק

החוק אומר שהסעיפים האלה לא גורעים מסמכות בית המשפט לשקול שיקולים נוספים, גם בקביעת המתחם וגם בגזירת העונש. לפי מה שנאמר, זה לא מקרה שנתקלים בו הרבה. אבל אם שואלים בראיון "אפשר להתחשב בשיקול שלא כתוב בחוק?", התשובה היא כן.

חובת ההנמקה

התיקון לחוק שהביא את הרפורמה מחייב שופטים לכתוב גזרי דין מנומקים, בניגוד למה שהיה בעבר.

• הבעיה שהיא באה לפתור: בעבר היו תיקים עם גזר דין של שני עמודים, ותיקים אחרים עם מאה עמודים. ובערעור לא הבינו מה עמד מאחורי העונש
• מה צריך לנמק: את מתחם העונש, את גזירת העונש בתוכו, את החריגה מהמתחם אם הייתה, ואת ההתייחסות לריבוי עבירות
• המחיר: זמן. גזר דין שנכתב פעם בשני עמודים נכתב היום בארבעים. לכן העיכוב בהליכים קורה גם בבתי משפט השלום והמחוזי, ולא רק בבג"ץ, ובין השאר מסיבות טובות

איפה ההנמקה לא עובדת עד הסוף

• הסדרי טיעון: חלק גדול מהתיקים. מקובל שהם פחות מנומקים: אם התביעה וההגנה הסכימו על העונש, השופט לא צריך לכתוב את כל הפסיקה הקודמת
• עומס: יש ימי הקראות עם 30 עד 40 תיקים ביום, ולפעמים צריך לתת החלטה במקום

לפי מה שנאמר, ברוב התיקים זה כן עובד, אבל פה ושם יש בעיות של עומס זמן ועומס תיקים.

ריבוי עבירות

כמעט בכל תיק פלילי יש כמה עבירות. מי שתקף מישהו מואשם בתקיפה, אבל גם בהחזקת סכין או אגרופן. מי שפרץ למחשב ביצע בדרך עוד עבירות. השאלה: עושים מתחם לכל עבירה, או מתחם אחד לכולן?

המבחן הוא האם העבירות הן אירוע אחד.

סעיף 40יג

• בדוגמת הסכין יש שתי עבירות, תקיפה והחזקת סכין, אבל מבחינת הזמן והסיטואציה זה אירוע אחד: הוא לקח סכין ותקף איתה
• בדוגמת הימים זו אותה עבירה, אבל כל פעם היא אירוע אחר. בעשר עבירות בעשרה אירועים צריך עשרה מתחמים. בית המשפט יכול לקבוע שחלק מהעונשים יהיו בחופף וחלק במצטבר
• כמה אירועים מכפילים את גזר הדין פי כמה, כי כל מתחם צריך הנמקה משלו

המבחן: קשר ענייני והדוק

עבירות שיש ביניהן קשר ענייני והדוק, כך שאפשר לראות בהן מסכת עבריינית אחת, נחשבות לאירוע אחד. כדי לבדוק את זה שואלים, למשל:

1. סמיכות זמן או מקום: האם הן קרו באותו זמן ובאותו מקום. מי שהצטייד בסכין ותקף בו במקום, שונה ממי שקנה את הסכין שנה לפני כן
2. האם עבירה אחת נועדה לאפשר את האחרת

זו זירה של מחלוקות עצומות. בטיעונים לעונש התביעה כמעט תמיד תטען שיש כאן אירועים נפרדים, ולכן מתחמים נפרדים ועונש גבוה יותר. הסנגור כמעט תמיד יטען שהעבירות קשורות ומובילות זו לזו, ולכן זה אירוע אחד ועונש אחד.

פסק הדין בעניין סעד

אחד מפסקי הדין המובילים בנושא, והומלץ מאוד לקרוא אותו. בסילבוס, תחת הבניית שיקול הדעת, מופיעים פסקי הדין המרכזיים בנושא. הוזכר גם שיש מאמרים רבים על ריבוי עבירות.

• המקרה: הנאשם לקח אקדח וירה במישהו. לפי מה שנאמר, מדובר במי שהפיץ עליו שמועות, אבל הפרט הזה נאמר בהסתייגות
• כתב אישום אחד עם שלוש עבירות: חבלה בכוונה מחמירה (לא ניסיון רצח), החזקת אקדח שלא כדין, והובלת אקדח ממקום למקום בצורה אסורה
• השאלה: שלושה מתחמים, אחד לכל עבירה, או מתחם אחד לכל הסיפור
• ההכרעה: העבירות הן אירוע אחד, אירוע הירי. ולכן מתחם אחד

קריאה בחוק

הסעיפים בחוק העונשין, לפי הסדר שבו נקראו:

הסעיפים על החריגה מהמתחם נלמדו בשיעור הקודם, והסעיף על ענישת קטינים יילמד בשיעור הבא. לפי מה שנאמר, הרפורמה נעשתה בשנים האחרונות.

סעיף 40ב: עקרון ההלימה

העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה ומידת האשם של הנאשם, לבין מידת העונש.

במילים פשוטות, לפי מה שנאמר, זה גמול: גומלים לאנשים כרשעתם על המעשים שעשו, מידה כנגד מידה. נקודת המוצא של השופט היא לא "האם הוא צריך שיקום", אלא עונש שהולם את חומרת המעשה. כאן זה מתחבר לחלק הראשון של הקורס, על ההצדקות והמטרות של הענישה.

סעיף 40ג: קביעת המתחם

בית המשפט קובע מתחם עונש הולם למעשה. לשם כך הוא מתחשב בערך החברתי שנפגע, במדיניות הענישה, ובנסיבות שקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט.

בסעיף 40ט נמנו בשיעור: התכנון, החלק היחסי של הנאשם, הנזק שנגרם, והאכזריות.

בתיק כמו של סעד, בית המשפט מסתכל על התיקים הקודמים ואומר, למשל: בתיקים כאלה הטווח היה בין 10 ל-14. אחר כך, לפי סעיף 40יא, הוא מחליט אם בתוך הטווח זה יהיה 11, 12, 13 או 14.

חריגה מהמתחם

בית המשפט יכול לחרוג מהמתחם, אבל הוא לא עושה את זה הרבה:

• בגלל שיקום, כלפי מטה: המתחם הוא 8 עד 12, אבל בגלל השיקום נותנים 7
• בגלל הגנה על שלום הציבור, כלפי מעלה

בדרך כלל השיקולים האלה לא מוציאים מהמתחם, אלא דוחפים לקצה שלו. בגלל שיקום, בתוך מתחם של 8 עד 12 נותנים 8. ובתיק שלפי השופט דורש הרתעה, בתוך מתחם של 10 עד 14 נותנים 14 ולא 10.

ענישת קטינים

על קטינים חלות הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). כל מה שנלמד בשיעור הזה לא רלוונטי אליהם: זה "אירוע אחר", ובגדול הדגש הוא שיקום. לפי מה שנאמר, זה סיפור אחר לגמרי ומסובך יותר, עם כללים אחרים. זה הנושא של השיעור הבא.

מה חסר ומה לא נלמד

• הטבלה המסכמת על הבניית שיקול הדעת, שהובטח להעלות. היא לא חלק מההקלטה
• השקפים (השיעור נפתח בשקף 146) הוצגו רק על המסך
• השיעור הקודם, שבו הנושא נפתח ונלמדה החריגה מהמתחם, עוד לא סוכם באתר
• ענישת קטינים: בשיעור הבא

בדיקה עצמית

סיימת את מוקלט מראש. זה נשמר אצלך.