מוקלט מראש

ענישת עובדי ציבור

הקלטה של 26 דקות. שלוש רמות של אנשי ציבור, מה שונה בחקירה ובמשפט שלהם, זיהום עדויות, הסבל התקשורתי בפסק דין מרדכי, ושלוש הגישות בפסיקה: להקל, להחמיר, או לענוש כמו את כולם.

בעמוד

• פתיחה
• לטובתו או לרעתו?
• שלוש רמות של אנשי ציבור
• מה שונה בתיק של איש ציבור
• גזירת הדין: הזדמנות להרתיע, או "למה אני"
• פסק דין מרדכי: הסבל התקשורתי
• שלוש גישות לענישת עובדי ציבור
• בשורה התחתונה
• מה עוד חסר
• בדיקה עצמית

פתיחה

הנושא מופיע בשקף 208: ענישת עובדי ציבור. בשיעורים הקודמים דובר על ענישה של קבוצות מיוחדות, כמו קטינים, וזה עוד תחום מיוחד. לפי מה שנאמר, הוא רלוונטי במיוחד למי שיעבוד בפרקליטות, או במשרד עורכי דין שמייצג בתיקי צווארון לבן.

פסקי הדין שהשיעור מתבסס עליהם:

• אריה דרעי
• מדינת ישראל נגד יצחק מרדכי, שהיה שר הביטחון ואלוף פיקוד
• עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה שרון
• שלמה בניזרי, שהיה שר מטעם ש"ס
• הירשזון, שהיה שר האוצר בממשלת אולמרט, והורשע בעבירות שחיתות
• משה קצב, נשיא המדינה, שהורשע בעבירות מין
• התיק שעוסק במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט, שהורשע בעבירות שחיתות

בהמשך הוזכרו גם התיקים של חיים רמון, חנן גולדבלט ואייל גולן, ועניין הסיגרים במשפט נתניהו. לא כל התיקים ברשימה נדונו בשיעור בפירוט.

לטובתו או לרעתו?

העיקרון: ענישה היא ענישה. לא אמור להיות משנה אם הנאשם אדם מוכר או לא. בפועל זה לא בדיוק כך, וזה מה שהשיעור מראה.

השאלה: האם העובדה שהנאשם שר, חבר כנסת, נשיא המדינה, רב ראשי או סלב, אדם מוכר שעשה למען המדינה, משחקת לטובתו או לרעתו?

שלוש רמות של אנשי ציבור

לפי שקף 211, גם בין אנשי ציבור יש הבדלים. שר, ראש ישיבה וסלב הם לא אותו דבר.

דוגמה לרמה השנייה: הרב מוטי אלון, רב מוכר מאוד, מנהל בתי ספר וראש ישיבה, שהורשע בעבירות מין. הוא לא נבחר, אבל לתפקיד שלו היה ממד ציבורי.

דוגמה לרמה השלישית: בתיק של אייל גולן הטענה הייתה: צלבו אותי בתקשורת, בגלל הכתבות לא הופעתי בכמה ערים, הפסדתי כסף כי אני סלב, ולכן כבר נענשתי. קחו את זה בחשבון בעונש.

מה שונה בתיק של איש ציבור

התיק של איש ציבור מתנהל אחרת לגמרי מתיק של אדם מן השורה, כבר מהחקירה.

החקירה

• המשטרה משקיעה יותר: יותר כוח אדם ושוטרים מנוסים יותר
• הסיבה: זה תיק עם פרופיל גבוה, והמשטרה, כמו כל גוף, חוששת להיכשל מול הציבור
• טענת אנשי הציבור: עצם זה שחקרו אותי בצורה כל כך קשה כבר פגע בי

המשפט: תקשורת וזיהום עדויות

בתיק של אדם מוכר הכל מתפרסם בתקשורת: הדיונים, ומה שאמר כל עד.

• על השופטים: גם שופטים קוראים עיתונים ואתרי חדשות. אפשר לטעון שזה לא משפיע, אבל יש לזה השפעה מסוימת, במיוחד כשמפעילים מניפולציות
• על העדים: עד שבא להעיד כבר יודע מהתקשורת מה אמר העד שלפניו

זיהום עדויות: עד לא אמור לדעת מה העידו אלה שלפניו. אם הוא יודע, זה יכול להשפיע על העדות שלו, לכאן או לכאן. בתיקים של ידוענים ואנשי ציבור, הנחת העבודה היא שכמעט תמיד יש סוג של זיהום.

לפעמים ההדלפות באות מהמשטרה, ולפעמים מהסנגוריה.

פסק דין רמון: חיים רמון הואשם שנשק לקצינה בניגוד לרצונה, והורשע בעבירת מין. לפי בית המשפט, בתיק הזה נחצו כל הקווים האדומים: תוכן העדויות פורסם בתקשורת עוד לפני שהעדים העידו, והשופטים ידעו מה יהיה בעדות לפני ששמעו אותה.

עורכי הדין

בתיקים כאלה עורכי הדין הם לרוב עורכי דין רציניים מאוד של צווארון לבן, שעולים הרבה כסף ומשקיעים בלקוח יותר. זה לא עוד תיק, זה התיק.

לפי מה שנאמר, במשרדים הגדולים יש מחלקות צווארון לבן, שמייצגות שרים, חברי כנסת ואנשים בכירים, ושם נמצא הכסף הגדול בתחום הפלילי.

גזירת הדין: הזדמנות להרתיע, או "למה אני"

מה אומרת התביעה: הציבור לא מכיר אנשים סתם. הוא מכיר את אנשי הציבור. בפועל, הרתעה היא מנהל חברה שקורא בעיתון הכלכלי שמי שקיבל שוחד קיבל כך וכך שנים. ענישת עובדי ציבור היא "אם ההרתעה", כי כולם שומעים עליה. אם רוצים להשיג הרתעה, זה המקרה הקלאסי.

מה אומר הנאשם: למה על חשבוני? אני בן אדם. אף אחד לא רוצה להיות זה שעל חשבונו קובעים הלכות. זה לא הוגן. את הטענה הזו העלו, בין השאר, אולמרט ואחרים.

מה מותר לבית המשפט: לפי מה שנלמד בשיעורים הקודמים, בית המשפט מוסמך להחמיר בענישה בגלל שיקולי הרתעה, ואפילו לצאת ממתחם הענישה בגללם.

פסק דין מרדכי: הסבל התקשורתי

יצחק מרדכי היה שר ביטחון ואלוף פיקוד צפון, והורשע בעבירות מין בחיילת. הוא הודח מהחיים הפוליטיים.

הטענה שלו: לא רק שאני מקבל עונש. הודחתי מהחיים הפוליטיים, ושללו לי את הפנסיה. צלבו אותי בתקשורת: יום אחרי יום השם שלי בעיתונים. על אדם רגיל לא כותבים כך. זה כבר העונש, ולא צריך עונש נוסף.

בית המשפט דחה את הטענה:

• הסבל התקשורתי לא נשקל לקולה
• להפך: אדם מוכר צריך להיזהר שבעתיים ולהתנהג ללא רבב, כי עיני הציבור נשואות אליו

שני עקרונות מתנגשים (בפסק הדין, בתמצית):

1. מצד אחד, ההליך הפלילי, ההרשעה והפרסום שכרוך בהם הם כשלעצמם חלק מהגמול על המעשים, ויש בהם כדי להרתיע
2. מצד שני, איש ציבור הוא דוגמה לכלל. בגלל מעמדו מייחסים לחומרת העונש שלו משמעות רבה יותר, כדי שיראו וייראו

כלומר, ההליך באמת פגע בו יותר מבאדם רגיל, ואי אפשר לומר אחרת. אבל מי שהוא איש ציבור צריך לקחת בחשבון שזה המחיר.

שלוש גישות לענישת עובדי ציבור

אין שורה תחתונה אחת. בפסיקה יש שלוש גישות, והתוצאה משתנה ממקרה למקרה.

הגישה המקילה

• חנן גולדבלט: בית המשפט קיבל את העמדה שאפשר להתחשב בתרומה שלו לתעשיית הקולנוע, בכך שהכניס אנשים רבים לעבודה, ובכך שהיום הוא כבר לא עובד בתעשייה ואין לו הכנסה
• מרדכי (שקף 218): שירות צבאי מפואר אינו מקנה חסינות מעונש. אבל ביום שבו השם הטוב נפגע, השירות המפואר כן יישקל לזכות, והחברה לא צריכה להשליך את גיבור אתמול לפח
• הטענה של נאשם כזה: מגיע לי עונש, אבל קחו בחשבון שנפצעתי בצבא, שירתתי עשרות שנים, ועבדתי בשביל הציבור
• עדי אופי: בתיקים כאלה ההגנה מביאה אנשים בכירים, למשל קצינים בכירים, שמעידים על הנאשם: הייתה מעידה חד-פעמית, אבל אל תשכחו מה הוא עשה לפני כן

הגישה המחמירה

עמרי שרון הורשע בעבירות שקשורות לבחירות ולקבלת כספים למפלגה.

• הטענה שלו: כמעט אף אחד לא מועמד לדין על העבירה הזו, והיא עבירה קלה. לפי מה שנאמר, זה חצי בצדק: לפניו כמעט לא נגזר על עבירות כאלה מאסר, והוא היה מהראשונים שנכנסו לכלא בגללן
• בית המשפט: דווקא בגלל שהוא איש ציבור, מחמירים ושולחים אותו לכלא, כדי להרתיע אחרים באמצעותו. שכולם יידעו שלעובדי ציבור אין חסינות

הגישה השוויונית

הירשזון, שר האוצר, הורשע בעבירות שחיתות. גם הוא עשה דברים למען המדינה, ומילא קודם תפקידים בכנסת.

בית המשפט, בתמצית: המסר שיוצא מבית המשפט בעבריינות של אנשי ציבור צריך להיות חד וברור: גם איש ציבור רם דרג שמנצל לרעה את מעמדו ואת האמון שניתן בו צפוי לגינוי ולהוקעה, לצד עונש מהותי שאינו שונה מעונשו של עבריין מן השורה.

כלומר: שר אוצר שהורשע בשחיתות מקבל את העונש שהיה מקבל כל אדם אחר שהורשע בשחיתות. בשיעור הוזכר בהקשר הזה מבחן בוזגלו: אותו מתחם ענישה לעבירת שוחד, לא משנה מי הנאשם.

הביקורת על הגישה השוויונית

זה לא ריאלי. כבר ראינו שהחקירה, התקשורת וההליך כולו שונים אצל איש ציבור.

הדוגמה: אחת מטענות ההגנה במשפט נתניהו, כפי שהוצגה בשיעור. הוא לא מכחיש שקיבל סיגרים, וטוען שאנשים ברמה מסוימת חיים אחרת: חבר מביא לו סיגר קובני, הוא לא מחזיק כרטיס אשראי כי תמיד משלמים עליו, ואין לו טלפון לידו בגלל חשש מציתות וריגול. לפי הטענה הזו, להשוות את המצב שלו לכל תיק אחר זה בעייתי, כי זה לא אותו דבר.

בשורה התחתונה

אין אחידות בפסיקה. לפי מה שנאמר, שאלות כאלה עולות גם בראיונות עבודה בפרקליטות ובסנגוריה, ולכן כדאי להכיר את שלושת המצבים.

איפה זה תופס אתכם. בפסק דין מרדכי שתי טענות לקולה קיבלו יחס הפוך. הסבל התקשורתי לא נשקל לקולה, ואילו השירות המפואר כן יכול להישקל לזכות.

מה עוד חסר

• השקפים (208 עד 218) הוצגו על המסך, ונקראו רק בחלקם. הציטוטים מפסקי הדין כתובים כאן בתמצית, ולא בנוסח המלא
• השיעורים הקודמים שהשיעור נשען עליהם, כמו ענישת קטינים, מתחם הענישה והיציאה ממנו, עוד לא סוכמו באתר. בפתיחה הוזכרה עוד קבוצה שנלמדה, אבל שמה לא נשמע בבירור
• פסקי הדין של דרעי, בניזרי, קצב ואולמרט הופיעו ברשימה, אבל לא נדונו בשיעור בפירוט

בדיקה עצמית

סיימת את מוקלט מראש. זה נשמר אצלך.