מוקלט מראש

ועדות שחרורים וקציבת מאסר עולם

הקלטה של 47 דקות, מתוכן כדקה בלי קול. חוק שחרור על תנאי ממאסר: שני שלישים ושני התנאים, שלושה סוגי ועדות, ההרכב והדיון, אסיר ברישיון, השיקולים בסעיפים 9 ו-10א, אלימות במשפחה, קציבת מאסר עולם ושחרור מטעמים רפואיים.

בעמוד

• פתיחה: איפה אנחנו בקורס
• החוק
• גזר הדין מול השחרור המוקדם
• איפה הוועדות יושבות
• שותפות מלאה בעיצוב העונש
• שלושה סוגי ועדות
• איך נראה הדיון
• למה זה קיים
• ועוד 12

פתיחה: איפה אנחנו בקורס

השיעור פותח בתזכורת למה שנלמד בשיעורים הקודמים:

• מטרות הענישה, וההבדל בין גישות תועלתניות לגישות גמולניות
• סוגי ענישה: מאסר, עבודות שירות, שירות לתועלת הציבור, קנס ופיצויים, עם הפסיקה והחקיקה לכל אחד
• הבניית שיקול הדעת בענישה, בשני שיעורים
• ענישת קטינים, בשיעור הקודם

למה הנושא חשוב:

• לפי מה שנאמר (בהסתייגות, "כמדומני"), הוא מופיע בחומר של בחינות הלשכה
• מי שיתמחה בסנגוריה או בפרקליטות יישלח להופיע בוועדות שחרורים כבר מהחודש הראשון
• ובעיקר: העונש שהשופט גוזר הוא רק ההתחלה. המספר שהנאשם קיבל בתיק לא אומר כמה זמן הוא ישב בסוף

החוק

הנושא מוסדר בחוק שחרור על תנאי ממאסר, 2001. החוק מסדיר, בין השאר, שחרור מוקדם, קציבת העונש של אסירי עולם, אסירים במצב רפואי קשה, ומקרים ביטחוניים וחריגים.

סעיף 3: שני שלישים, ושני תנאים

• אסיר שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר, ועדת השחרורים רשאית לשחרר אותו מיתרת התקופה
• הקיצור יכול להיות שליש, וגם פחות: רבע, חמישית, חודשיים, שנתיים. זה תלוי בהרבה פרמטרים
• הוועדה לא תשחרר, "אלא אם שוכנעה כי הוא ראוי לשחרור ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור"

תחילת הקטע על הסעיף לא נקלטה בתמליל (ראו בסוף העמוד).

בפועל קוראים לזה "קיצור שליש". אדם שנידון ל-12 שנים יכול לשבת בסוף 8. ארבע שנים פחות בכלא הן אירוע משמעותי מאוד: "כל יום זה משהו".

זה לא תמיד יוצא בדיוק שליש. הוועדה צריכה להתכנס, צריך תוכניות, ולפעמים אומרים לאסיר לחזור בעוד חצי שנה.

לפני החוק: פס״ד אטיאס

במשך שנים הקריטריונים לא היו כתובים בחוק, וכל ועדה פעלה לפי קריטריונים אחרים. השופט ברק, בפס״ד אטיאס, קבע שזה לא טוב: צריך לגבש את הקריטריונים בחקיקה ראשית, בחוק שיקבע באופן חד-משמעי מתי משחררים. החוק של 2001 הוא יחסית חדשני, כי הוא כתב אותם.

גזר הדין מול השחרור המוקדם

בפסק דין אחר (שם השופט לא נשמע בבירור) נאמר, בערך: העונש נועד לבטא באופן הולם את המעשים ואת חומרתם. השחרור המוקדם, לעומת זאת, נגזר במידה ניכרת מהתנהגות האסיר ומחוות הדעת בענייני שיקום. פניו של השחרור המוקדם אל העתיד.

הרעיון: האסיר כבר ריצה שני שלישים, העונש "צרוב אצלו", ואם הוא התנהג טוב ויכול להשתקם, נותנים לו "מתנה". ועדת השחרורים היא לא בית משפט רגיל, אלא ועדה שפועלת מטעם המדינה ובוחנת אם להקל בעונשם של אנשים מסוימים.

בהמשך השיעור מתברר שההפרדה הזו לא מדויקת לגמרי (ראו סעיף 10א).

איפה הוועדות יושבות

• עד 2016 הוועדות היו תחת שירות בתי הסוהר
• ב-2016 נכנסה רפורמה שהעבירה אותן להנהלת בתי המשפט. כלומר, הן בסמכות מערכת השפיטה
• פיזית הן יושבות בבתי הכלא. כמעט בכל כלא יש אולם של ועדת שחרורים. במקום להסיע כל פעם את האסיר בליווי, מביאים את הוועדה אליו, וחוסכים כסף

שותפות מלאה בעיצוב העונש

ועדות השחרורים הן שותפות מלאות למלאכת עיצוב העונש. מה שהשופט נותן בתיק הוא לא בהכרח מה שיקרה:

• יותר: למשל, הוא לא שילם את הקנס או את הפיצוי, ונוספה לו שנה. או שביצע עבירות משמעת, ונוספו לו כמה חודשים
• פחות: קיצור שליש, קיצור של רבע, קיצור של חודשיים

שחרור מוקדם אינו זכות מוקנית, אלא שיקול דעת של הוועדה. זה לא אוטומטי. הוועדה שוקלת התנהגות, שיקום, מי ייקח עליו אחריות כשישתחרר, איפה יעבוד, ומה התוכנית השיקומית שלו.

לפי מה שנאמר, רוב האסירים לא מקבלים קיצור שליש, כי הם לא עומדים בתנאים המינימליים שהחוק דורש.

שלושה סוגי ועדות

מאסר עולם וקציבה

מאסר עולם הוא מאסר עולם. אבל יש שני שלבים שיכולים לשנות את זה:

1. קציבה: אסיר העולם מבקש לקצוב את העונש. ועדת הקציבה ממליצה לנשיא המדינה להמיר את מאסר העולם בתקופה קצובה: 35, 38, 40, 42, 45, 50 או 55 שנה. אין מספר קבוע, זה תלוי בתיק ובאדם, למשל בגיל שלו. הנשיא קוצב, או לא קוצב
2. שחרור מוקדם: אחרי שהעונש נקצב, ועבר פרק זמן (לפי מה שנאמר, שני שלישים מהתקופה שנקצבה), מתכנסת הוועדה המיוחדת ודנה בשחרור

שני השלבים לא אוטומטיים. יש אסירים שהעונש שלהם לא נקצב, והם יישארו בכלא עד יום מותם. ויש כאלה שנקצב, ובכל זאת לא מקצרים להם שליש.

למה ועדות נפרדות: אסירי עולם הם בעיקר רוצחים. "הם העידו על עצמם שהם אנשים מסוכנים", ולא רוצים לשחרר אותם בקלות.

בציטוט מהחוק שהוקרא בהמשך השיעור (41:07), ההמלצה לנשיא על הקציבה מיוחסת ל"ועדת שחרורים מיוחדת". במצגת שתי הוועדות מופיעות יחד, עם אותו הרכב.

ההרכב

התפקיד של קצין השב״ס הוא להציג לוועדה את החומר על האסיר: דוח מודיעיני מהתקופה שלו בכלא, עבירות משמעת, מידע שהוא עדיין מעורב בעסקאות סמים. חלק מהמידע חסוי ומודיעיני.

בתיקים של רוצחים יושבים שופטים מנוסים יותר, שרואים יותר תיקים בעייתיים.

כמה

• בערך 18,000 דיונים בשנה
• כל שנה יוצא דוח של הסנגוריה הציבורית, שמראה כמה שוחררו וכמה נשארו
• שני דוחות מרכזיים, דוח פלמור ודוח דורנר, הצביעו על ירידה בשחרורים. בשנים האחרונות דווקא יש גידול מסוים. זה משתנה מאוד משנה לשנה
• רוצים לשחרר כמה שיותר: משיקולי שיקום, משיקולי כסף, וכי אין מקום בכלא. אבל לא כל אחד מתאים

איך נראה הדיון

• המקום: אולם בתוך הכלא
• מצד אחד: פרקליט מהפרקליטות, שמייצג את המדינה. כמעט תמיד זה מתמחה
• מצד שני: האסיר ועורך הדין שלו, לרוב מהסנגוריה הציבורית
• לפעמים גם הרשות לשיקום האסיר, שמוסרת חוות דעת על שיקום, שילוב בעבודה ופיקוח
• בדרך כלל דיון אחד, ורובו על סמך מסמכים: חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, מסמכים מהכלא, דוחות ופסיקה. יש הכנה לפני, ותיקים גדולים עם הרבה מסמכים
• בדיון שומעים את האסיר, הפרקליטות לרוב מתנגדת, והסנגוריה טוענת בלהט לשחרר. כולם יוצאים, והוועדה מחליטה

שתי החלטות אפשריות: שחרור מוקדם, או שהאסיר ממשיך להיות בכלא.

אפשר לבקש שוב. אם הבקשה נדחתה, האסיר יכול להגיש בקשה חדשה אחרי כמה חודשים. לפעמים נדחים פעמיים, ובפעם השלישית מצליחים. לכן יש כל כך הרבה דיונים.

למה זה קיים

שיקול תועלתני: תמריץ. אם האסיר יודע שיש סיכוי לקיצור שליש, זה מדרבן אותו להיות אסיר טוב. אומרים לו מראש: יש לך 12 שנה, ואתה יכול לקבל 8. אם לא תדקור אף אחד, לא תעשה עסקאות סמים, לא תשפוך מים רותחים על סוהרים ולא תעשה בלאגנים, יש סיכוי טוב שתשתחרר ותשתקם.

המחקרים:

ההסבר שניתן: מי שקיבל קיצור שליש והוא "על תנאי" מפחד לחזור לכלא. מי שריצה מאסר מלא כבר שקוע בעולם העברייני, ויש סיכוי גבוה שיחזור לפשע.

לכן למדינה יש אינטרס ברור לדרבן אסירים ללכת לוועדת שחרורים, גם מטעמי תועלת וגם מטעמי שיקום.

הבעיה: מאסרים קצרים

• תוכנית שיקום היא כמעט תמיד תנאי סף לקיצור שליש: שיקום מסמים, מאלימות, מעבירות מין, מהתמכרות. בלי תהליך שיקומי, אף אחד לא מקבל קיצור
• התוכנית לוקחת כמה חודשים
• מי שנידון לתקופה קצרה לא מספיק לעבור אותה

התוצאה: מי שנידון לשנתיים יכול לעבור תוכנית שיקום ולקבל קיצור שליש. מי שנידון לשנה וחצי לא מספיק, ויושב את כל התקופה. בסוף שניהם יכולים לשבת בערך אותו זמן.

הפתרון שמנסים: מנגנון מיוחד לאסירים שנידונו ל-3 עד 12 חודשים, למשל בעבירות אלימות או מין: תוכנית שיקום מזורזת, כדי שגם הם יוכלו לקבל קיצור. זה נעשה בפיילוטים ובתוכניות שונות.

אסיר ברישיון

אסיר שקיבל קיצור שליש לא הולך הביתה סתם. הוא אסיר ברישיון: ממשיך להיות אסיר, רק בחוץ ולא בכלא. הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

הגבלות אפשריות, לפי התיק:

• פנקס אסיר
• צו עיכוב יציאה מהארץ
• איזוק אלקטרוני: פופולרי מאוד
• מעצר לילה: למשל, אסור לצאת מ-8 בערב עד הבוקר. מי שיוצא מקבל התראה, ועלול לחזור לכלא. גם זה פופולרי מאוד
• איסור יציאה מהבית
• שלילת רישיון נהיגה

דוגמה: אדם קיבל 12 שנה על עבירות מין ושוחרר אחרי 8. בארבע השנים שנשארו הוא יכול לקבל הגבלות רבות. יש תיקים שבהם כמעט אין הגבלות. בדרך כלל אסירים מוכנים לקבל כל הגבלה, העיקר להיות בבית ולא בכלא.

מי שחוזר לפשע

אסור לאסיר ברישיון לחזור לפשע בתקופה הזו. אם הוא מבצע עבירה, אפשר להחזיר אותו לכלא, לריצוי יתרת המאסר בכליאה ממשית.

פס״ד משוחררי עסקת שליט: רבים מהמשוחררים בעסקה שוחררו הרבה לפני הזמן. חלקם ביצעו עבירות שנה-שנתיים אחרי השחרור, והוחזרו לריצוי יתרת המאסר.

אין חובה לקצוב: פס״ד גנאים

המקרה: רצח אכזרי במיוחד של ילד, בשנות ה-80. המורשעים נידונו למאסר עולם, ובמשך שנים פנו שוב ושוב לקציבה.

• אף נשיא לא רצה לקצוב. עזר ויצמן, כנשיא, אמר שרק על גופתו
• אין זכות לקציבה. הנשיא לא חייב לקצוב
• בסוף אחד הנשיאים קצב את העונש לארבעים ומשהו שנה

יש אסירים שהעונש שלהם לא נקצב ולא ייקצב, בעיקר בתיקי טרור. יש אסירים עם עשרות מאסרי עולם, למשל עבדאללה ברגותי, ולפי מה שנאמר לא נראה שוועדה או נשיא כלשהם ישחררו אותם.

סעיף 9: השיקולים

לפי מה שנאמר, אולי הסעיף החשוב ביותר בחוק.

• העבירה: סוג, נסיבות, היקף, ואורך העונש. אכזריות, שוחד ושחיתות, מין, אלימות
• הרשעות קודמות: עבריין חוזר, או פעם ראשונה
• קנס ופיצויים: האם שילם לנפגע העבירה. מי שלא שילם, "אתה עדיין עבריין"
• שחרור מוקדם בעבר: האם קיבל, וחזר לפשע
• עבירות משמעת בכלא: שפך מים על סוהר, לא קם לעבודה, דקר מישהו, לא חזר מחופשה בזמן
• בריחה מהכלא
• עבודה: האם הוא יוצא לעבודה, ומראה שהוא רוצה להשתקם
• סמים: האם הוא משתמש, או נקי
• פעילות עבריינית בתוך הכלא, ומידע מודיעיני על התנהגות שלילית
• עמדת השב״ס, ודיונים קודמים

מידע מודיעיני יכול להכריע. הרבה פעמים אסיר שנראה מתאים לא מקבל קיצור, כי יש מידע שהוא עדיין מפעיל אנשים ומבצע פעולות עברייניות.

שיקול שלא כתוב בחוק: כסף

• החזקת אסיר עולה בערך 20,000 שקל בחודש. אסיר ביטחוני, בערך פי שלושה
• אין מקום. הכלא מפוצץ. כל מיטה פנויה חוסכת אוכל, טיפול רפואי וסוהרים
• אסיר משוחרר באיזוק בבית חוסך למדינה הרבה כסף

הבעיה: לא כולם מתאימים. אסירים שממשיכים בעבירות משמעת ובעבריינות בכלא לא משתחררים, גם כשהוועדות רוצות לדחוף לכיוון שחרור.

סעיף 10א: אמון הציבור

מעבר לשיקולים של סעיף 9: במקרים חמורים ובנסיבות מיוחדות, אם הוועדה סבורה ששחרור האסיר יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט ובאכיפת החוק, בהרתעה, או ייצור יחס בלתי סביר בין העונש לחומרת העבירה, היא רשאית לא לשחרר.

כלומר: גם אסיר שמתנהג טוב ועומד בכל השאר, ברצח מסוכן או בעבירה חמורה מאוד, עלול לא להשתחרר.

פס״ד שקולניק

זו הסיבה שהסעיף נוסף. אדם הורשע ברצח, העונש שלו נקצב ל-11 שנה, והוא קיבל קיצור שליש. בפועל ישב כ-7 שנים על רצח. הוגשה עתירה לבג״ץ, ובעקבות המקרה הוסיפו את סעיף 10א.

איפה זה תופס אתכם. "בית המשפט גוזר לפי גמול, והוועדה משחררת לפי שיקום" זו לא הפרדה מדויקת. הדגש בוועדה הוא על שיקום, אבל בעבירות חמורות מאוד היא רשאית לא לשחרר משיקולי הלימה. גם בגזר הדין וגם בשחרור יש מקום לשני סוגי השיקולים.

סיכום ביניים: סעיפים 3, 9 ו-10

הוועדה בוחנת חוות דעת על מוטיבציה, השתלבות, שיקום וגמילה מסמים, ורוצה לתמרץ התנהגות טובה במאסר. אבל יש סייג: אם האסיר מסוכן לשלום הציבור, או שהמקרה חמור במיוחד ושחרורו יפגע באמון הציבור, הוועדה לא תשחרר.

אלימות ומין במשפחה: סעיף 11

באסיר שנושא מאסר על עבירות אלימות או מין בתוך המשפחה, הוועדה לא תחליט על שחרור, אלא אחרי שצוות מקצועי הגיש חוות דעת על המסוכנות שלו, כולל הסכנה לנפגעת העבירה.

זה כל השיקולים של סעיף 9, ועוד חוות הדעת. אם הוא פגע בה בעבר, צריך לראות שעבר תהליך כלשהו, אחרת השחרור מסוכן מאוד.

איזוק אלקטרוני: סעיף 13

אסירים רבים משוחררים באיזוק אלקטרוני. הם בבית, והמדינה יודעת בכל רגע נתון איפה הם.

אסירי עולם: המספרים

• שני שלבים: קודם קציבה (למשל ל-40 שנה), ואחר כך, אחרי שני שלישים מהתקופה, פנייה לוועדה המיוחדת לשחרור מוקדם
• אין מספר קבוע לאסיר עולם. מה שאומרים על "25 שנה" הוא, לפי מה שנאמר, המצאה. הכל תלוי במספר שנקצב: 30, 33, 48, 52
• נסיבות חריגות בחומרתן: בית המשפט שהרשיע ברצח רשאי לקבוע זאת בפסק הדין. הדוגמאות שניתנו: התעללות, אכזריות מיוחדת, ביתור הגופה
• עד 15 שנה בשני מאסרי עולם, "אין על מה לדבר בכלל". לפי מה שנאמר, זה לא קורה הרבה

שינוי בולט וממשי

באסירי עולם לא מספיקים השיקולים הרגילים (נקי מסמים, מתנהג יפה). צריך לראות שינוי בולט וממשי: האסיר שינה את התנהגותו מן הקצה אל הקצה. ההיגיון: לפי הדין הוא היה אמור למות בכלא. אם המדינה משחררת אותו, היא צריכה להיות בטוחה שהשתנה.

איפה זה תופס אתכם. קציבה ושחרור מוקדם הם שני דברים שונים. הקציבה הופכת את מאסר העולם למספר. השחרור המוקדם מקצר את המספר הזה. בשום שלב אין זכות, ושניהם יכולים להיכשל.

שחרור מטעמים רפואיים

הוועדה רשאית לשחרר על תנאי אסיר במצב רפואי קשה, למשל:

• ימיו ספורים, כמו חולה סרטן במצב סופני
• תלוי בהנשמה מלאכותית
• לא מסוגל לתפקד באופן משמעותי
• דמנציה מתקדמת

זה קורה בעיקר לאסירים מבוגרים, אבל לא רק. לשב״ס קשה להחזיק אסירים כאלה: בבית חולים, עם שומרים, וזה מסובך מאוד.

פס״ד קלינגברג

מרגל ששוחרר מטעמים רפואיים. השופט ברק אמר שם, בערך: חברה דמוקרטית, נאורה והומנית לא מחזיקה אסיר עד הרגע האחרון, ובסוף המנהרה יש לו אור השחרור. כלומר, אסיר שהולך למות מקבל למות בבית עם משפחתו, ולא בבית חולים תחת שמירה.

במקרה הזה, לפי מה שנאמר, התברר בהמשך שהוא רימה את השב״ס, וחי עוד הרבה שנים אחרי השחרור.

סיכום השיעור

נלמדו: ועדות השחרורים והכללים שלהן, סוגי הוועדות, התנאים לשחרור, קציבת מאסר עולם, שחרור מטעמים רפואיים, ושחרור של אסירים בעבירות אלימות ומין במשפחה. ההמלצה היא לקרוא את חוק שחרור על תנאי ממאסר עצמו: לפי מה שנאמר, הוא לא מסובך.

מה חסר

• בין 2:08 ל-2:51 הדיבור לא נקלט בתמליל. זה החלק שבו מתחיל הדיון בסעיף 3, ולכן רק סוף הציטוט מהסעיף מופיע כאן
• בין 33:36 ל-34:38, כדקה, אין קול בהקלטה. ייתכן שזו הפסקה
• במהלך השיעור יש הפניות לשקפים לפי מספר (187, 191, 192, 199). מה שהוצג רק בהם לא מופיע כאן. המצגת נמצאת באתר הרשמי של הקורס

בדיקה עצמית

סיימת את מוקלט מראש. זה נשמר אצלך.